תמר מיובש

תמר מיובש – כשט"ו בשבט בפתח, כדאי להיערך אליו בהתאם. ומה אוכלים בט"ו בשבט? כמובן, איך לא- פירות יבשים. אך לפני הכול, כדאי לדעת כמה דברים שלא ידעתם על הפירות היבשים ותמיד רציתם לדעת. ראשית, ייבושם של הפירות התפתחה עוד בעת העתיקה, וזאת משום שבאותה תקופה, כידוע, טרם הומצאו אמצעי קירור למיניהם. כך יכלו הסוחרים למנוע את ריקבונו של הפרי היבש, ולהעבירם מיבשה ליבשה ולמכור שפע של בריאות, שנותרה טרייה. בזמן יבושו של הפרי, הוא מאבד נוזלים, לכן הוא מצטמק ומשקלו פוחת. עובדה זו גורמת לפרי היבש להיות דווקא יותר מתוק, משום שריכוז הסוכר בו גדל וכך טעמו הרבה יותר מורגש מאשר בפירות טריים. בנוסף להכול, לפירות היבשים יש חיי מדף יחסית ארוכים, כך שלא חייבים להתנפל מיד על הפרי אחרי קנייתו. ניתן ואף רצוי להשאיר ממנו גם לחגים הבאים.

התמר המיובש הוא אחד מאותם הפירות היבשים, שט"ו בשבט זה לא חג בלעדיו. יתרה מכך, יש כמה וכמה סוגי תמרים שפשוט תוכלו להחזיק שולחן שלם רק על ידי הפרי הזה בלבד. קיימים כ- 9 סוגים של תמרים שגדלים בארץ, ורק מחכים שתטעמו מהם. בקצרה, נספר על כל אחד מהם – שיהיה לכם קצת מושג לגביהם. נתחיל מ'מג'הול' שכולנו מכירים היטב ואוהבים לאכול. המג'הול הוא כמו 'מלך התמרים', הרי שהוא מתוק יותר וגדול יותר מרוב התמרים, ומככב לרוב בכל בית. מקורו במרוקו, והוא כולל בתוכו טעם עשיר ועסיסי במיוחד, כזה שלא שוכחים. גודלו יכול להגיע עד כ- 45 גרם לפרי תמר אחד.

הבא בתור, הוא תמר העונה על שם 'דקל נור'. כמובן, גם הוא נחשב לתמר מיובש ומקורו בתוניסיה. טעמו מתוק כמו של דבש, והוא עשיר בסיבים תזונתיים וברזל.  אחריו לא נשכח את תמר ה'חלאווי', אשר נחשב לחצי יבש, ומקורו בעיראק. טעמו כשל טופי, מראהו מוארך והוא מכיל המון מגנזיום, ברזל, אשלג ואבץ. תמר 'זהידי' הוא מתוק במיוחד, ומראהו מעוגל. עדות המזרח מאוהבות בו במיוחד, הרי שהוא מגיע מאיזוריהם. ומה עם מצרים?  – כמובן, איך לא נזכיר את 'אמרי' שהגיע משם, וטעמו מתוק ועסיסי. צבעו שחום, ומרקמו פריך ביותר. ולאוהבי השוקולד למיניהם, תוכלו להתפנק בתמר 'חדראווי' או 'דרי' שאלו שני זנים של תמרים, אשר מזכירים בטעמם ובצבעם שוקולד טעים במיוחד. הם רכים וממש נמסים בפה, וגם בהם לא חסרים סיבים תזונתיים וברזל. תמר ה'חיאני' אשר מקורו גם כן במצרים, בדומה לתמר 'אמרי', נחשב לדל קלוריות – ומאוד מתאים לשומרי המשקל למיניהם. ניתן להסיר את קליפתו בקלות רבה, ורצוי לאכול ממנו כשהוא טרי, לאחר קירור.

אחרון ובהחלט חביב – ה'ברהי', תמר מיובש אשר קשה לפספס, בשל צבעו הצהוב יוצא הדופן משאר התמרים. הברהי הוא מזן עונתי, וזמין אך ורק בין החודשים אוגוסט לאוקטובר. שדרגו את חג הט"ו בשבט, פנקו את האורחים בתמרים עסיסיים. הם יודו לכם.

לפרטים נוספים אודות הערך התזונתי של התמר לחצו כאן!