עץ דקל – כמה דברים שכנראה לא ידעתם

משפחת הדקליים

עץ בעל מימדים עצומים
שורשי הדקל עשויים להגיע למרחק ניכר, עד למרחק של למעלה מ-30 מ' מהעץ. דקלי הדונג (ווקס, בתמונה) הענקיים מגיעים לגבהים של 60 מטרים.

הדקלים משמשים לבנייה
לאורך ההיסטריה נעשה שימוש בדקל למטרות בנייה. במקומות רבים בעולם העלים משמשים לסכך והגזעים לקורות. כמו-כן מהעלים מכינים חבלים ומחצלות, ואף נייר, כובעים ומברשות.

קיים מעל ל80 מליון שנה
מאובני עלים קדומים ממקמים את הדקליים בין המוקדמים שבמשפחות "צמחים בעלי פרחים" המוכרים. לפני כ-69 מיליון שנה הופיעו ראשוני המינים המודרניים, אשר זוהו על-ידי ארכאולוגים במאובנים על ידי גרגרי אבקת הפרחים הייחודית להם.

ישנם מעל 2,500 מיני עצי דקל
מספר המינים של הדקליים הוא רב ומוערך בכ-2,500–3,500 מינים המפוזרים בכ-200 סוגים ועל פני יבשות שונות ואזורי אקלים שונים, בעיקר מדבריות ואזורים חמים וג'ונגלים ויערות גשם.

האיום הגדול ביותר – מזיקים ומחלות.
קיימים גורמים רבים היכולים להזיק לדקל. בישראל מאוד מוכרת חדקונית הדקל האדומה, אך לא רק היא מאיימת על הדקלים. גורמים נוספים עשויים להיות:

  • כפור או השקיית יתר.
  • ריקבון שורשים, עלים ופירות הנגרם מפטריות.
  • תולעים בקרקע הפוגעות בשורשי הדקל (הנקראות נמטודות).

מיני דקלים מסוימים מצויים בסכנה
אנו עדים למאמצי שימור בטבע בקרב החיות, עבורן קל יותר לגייס תרומות להצלתן. אך גיוס כספים עבור שימור עצים הוא מועט. בדרך כלל שימור צמחים, אם נעשה, הוא במסגרת שמירת אזור המחיה של ציפורים או יונקים בסכנה.

לא רק תמרים
האם ידעתם שמשפחת הדקליים כוללת לא רק עצי תמר? גם עצי קוקוס נמנים עם המשפחה הזו וגם פרי האסאי. לצערנו שני האחרונים אינם גדלים בארץ, מאחר והאקלים אינו מתאים.

עץ אחד, שימושים רבים:
ערכה הכלכלי של משפחת הדקליים הוא גדול, ומבחינה זו היא שנייה לדגנים
רשימה של מוצרי הדקליים:

  • הפרי – התמר, האסאי והקוקוס.
    כולם פופולריים מאוד ונאכלים טריים או שניתן לייבשם לצורך שימור לתקופה ארוכה.
  • מוצרים נוספים מהפירותסילאן
    (מהתמר) וקופרה – החלק הטעים בקוקוס (הלבן) מיובש שממנו גם ניתן להפיק שמן קוקוס.
  • לב דקל:
    מי לא אוהב? לב הצמיחה של הדקל נחשב מעדן. לב דקל הינו מוצר יקר מאוד, ולא סתם. הוצאת לב דקל משמעה הריגת העץ. לכן מכל עץ דקל ניתן להפיק רק לב דקל אחד.
  • שמן דקלים:
    מופק מזן מסוים של דקל. השמן מופק מציפת הפרי ומהגלעין.
  • יין דקלים:
    הקרוי "טודי" שהוא משקה בעל תכולת אלכוהול נמוכה נהוג להכנה באפריקה ואסיה.
  • ניתן לזקק סוכר:
    ממוהל של כמה סוגי דקלים, למשל "ארנגת הסוכר".
  • דונג:
    דקלי הדונג הם עצים שגובהם מגיע עד 60 מ' ושגזעם מכוסה שכבת דונג בעובי של 5-6 מ"מ. הדונג משמש לנרות.
  • רפיה:
    הרפיה מופקת מדקל ומשמשת לקליעת סלים והכנת רהיטים.
  • שנהב צמחי:
    זרעי הסוג שנהבי מכוסים בשכבה קשה ומבהיקה דמוית שנהב. מהזרעים מכינים כפתורים ותכשיטים.

בשימוש בפולחני הדתות המרכזיות 

  • ביהדות:
    התמר נמנה עם שבעת המינים, ועם ארבעת המינים למעשה התמר הוא היחיד שנזכר הן בארבעת המינים והן בשבעת המינים. את הענף האמצעי של התמר, הלולב הסגור, לוקחים כדי לקיים את מצוות ארבעת המינים בחג הסוכות
  • בנצרות:
    מקובל לקשט את הכנסיות בכפות תמרים ביום ראשון החל שבוע לפני יום ראשון של הפסחא, אמונה שכך נתקבל ישו על ידי תושבי ירושלים ימים לפני שנצלב.
  • ברפואה העממית:
    מקובל שפרי התמר יעיל כנגד אין-אונות ואנמיה, ואבקה שנוצרה מכתישת זרעים קלויים של התמר יעילה לריפוי פצעים ולהפסקת דימום מהאף.
  • הדקל במצרים העתיקה:
    האמינו שלפרי הדקל יש סגולות מרחיקות לכת: הם נהגו לקבור את מתיהם עם שמן דקלים על מנת להקל על מעברם לעולם הבא. על פי המיתולוגיה המצרית, רע אל השמש נולד כשבפיו חרצן של פרי הדקל, ולכן נשות מצרים העתיקה נהגו ללבוש מחרוזות מחרצני הדקל והאמינו שבכך יזכו לחיי נצח בעולם הבא.

בישראל: גדלים כמה סוגים של דקלים, רובם מתורבתים, אך קיימים מקומות בהם, הם גדלים בר.

  • תמר מצוי : דקל גבה קומה (עד 20 מ' ויותר) גדל באזורים השחונים של הארץ, הן כעץ-בר והן כעץ-פרי. אזור הגידול העיקרי של העץ: עמק הירדן התחתון, הבקעה, אזור ים המלח והערבה. העץ משמש בעיקר לגידול תמרים, אבל גם לנוי.
  • דום מצרי: דקל שצורתו מיוחדת אשר גזעיו מסתעפים. גובה העץ 10-15 מ'. מצוי בר בדרום הערבה. פירות העץ ניתנים לאכילה.

דקלים תרבותיים שהובאו לארץ לצורכי נוי:

  • תמר קנרי
  • וושינגטוניה
  • הוֹוִיאָת בֶּלְמוֹר
  • קיימים מינים רבים של דקלים נוספים שנפוצים בגינון לצורכי נוי.